החלטה בתיק רע"א 3512/09

           לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 15.3.2009 בתיק רצ"פ 653-12-08, בגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש על החלטות כבוד ראש ההוצאה לפועל בחיפה מיום 28.9.2008 ומיום 23.11.2008, בהן נדחתה בקשת המבקש לבטל את מכירת הנכס שבבעלותו ואת פינויו ממנו (תיק הוצל"פ 02-05212-05-1).

           לאור כניסתו לתוקף של התיקון האחרון בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ובתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל) יוער למען הבהירות, כי העניין יידון על פי הוראות החוק והתקנות כפי שהיו לפני תיקונם.

המשיב 1 (להלן: הבנק) פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש, לשם מימוש השעבוד על נכס מקרקעין במרכז מסחרי באשדוד, המוגדר כ"חנויות מס' 1-5" אך המהווה בעצם חנות אחת (להלן: החנות). ביום 28.9.2008 אישרה ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת י' מישורי) את מכירתה של החנות (להלן: החלטת האישור) למשיבה 2 (להלן: השותפות), במסגרת כינוס נכסים.

           עוד יש לציין, כי כנגד המבקש מתנהל תיק נוסף של הוצאה לפועל, אשר עניינו מימוש השעבוד שנרשם לטובת הבנק על דירת מגוריו.

           ביום 23.11.2008 - יום לפני ביצוע פינוי החנות - הגיש המבקש "בקשה דחופה מאוד לעיכוב הליך מכירה ופינוי של הנכס" ואולם בקשה זו נדחתה בו ביום על ידי ראש ההוצאה לפועל (להלן: החלטת הדחייה).

           ביום 1.12.2009 - כעבור כחודשיים מיום מתן החלטת האישור - הגיש המבקש בקשה לרשות ערעור על שתי ההחלטות של ראש ההוצאה לפועל, ולאחר מכן גם בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות הערעור. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ת' שרון נתנאל) לא קיבל את בקשת ההארכה. בשל כך, ביום 15.3.2009 נדחתה בקשת רשות הערעור מחמת איחור בהגשתה תוך שבית המשפט מנמק באופן מפורט, מדוע דינה היה להידחות גם לגופה.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. לדברי בא כוח המבקש, בקשת רשות הערעור לא הוגשה מוקדם יותר לבית המשפט המחוזי, הואיל והמבקש לא היה מיוצג בעת הליכי המכירה והוטעה לחשוב שדירת המגורים היא שתימכר לשם כיסוי חובותיו, ואילו פינוי החנות יידחה. מכל מקום לטענתו, בקשת רשות הערעור הוגשה בזמן, וזאת מאחר שיש לחשב את מניין הימים המותרים בהגשת הבקשה, מיום 23.11.2008 - מועד מתן החלטת הדחייה - ולא מיום מתן החלטת האישור. לגופם של דברים טוען בא כוח המבקש, כי יש מקום לביטולן של החלטות ראש ההוצאה לפועל. לדבריו, החנות נמכרה במחיר שאיננו משקף את ערכה האמיתי ובנוסף,  מכירת החנות לא הייתה הכרחית לכיסוי החוב -  הוועדה הבין משרדית אישרה למבקש לפרוס את החובות לתשלומים ולחלופין, ניתן היה להסתפק במכירת דירתו של המבקש או למצער במכירת חלק מן החנות (הרשומה כאמור כחמש חנויות, על אף שלמעשה מדובר בחנות אחת). לבסוף, המבקש רכש בזמנו את החנות מהמשיבה 3 (להלן: חברת דריה) ושילם עבורה בתשלומים שנתיים. כדי לאפשר את מכירת החנות לשותפות כשהיא נקייה מכל חוב, שילם הבנק לחברת דריה את יתרת החוב של המבקש כלפיה. לטענת בא כוח המבקש, פעולה זו שחררה את המבקש מכל חובותיו כלפי חברת דריה.

           מנגד טוען בא כוח הבנק, כי אין בבקשה להארכת מועד או בקיומה של החלטת הדחייה, כדי לרפא את פגם האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי. הוא מציין, כי המבקש לא הציג ראיות התומכות בטיעוניו לגבי שווי החנות או לגבי ההבטחה למכור את דירת מגוריו במקומה. עוד לדבריו, פריסת חובותיו של המבקש באישורה של הוועדה הבין משרדית, הותנתה בעמידה בתשלומים חודשיים ואולם המבקש לא עמד בתנאי זה. באשר לאפשרות לכסות את החובות באמצעות מכירת הדירה, מסביר בא כוח הבנק, כי הבטוחה היחידה להלוואה נשוא תיק המימוש הנוכחי בהוצאה לפועל הייתה החנות ועל כן, לא ניתן לקשור את דירת המגורים לחוב זה.

           בא כוחה של חברת דריה ביקש להעיר בתגובתו, כי חברת דריה איננה מהווה צד בסכסוך בין המבקש לבנק והיא כלל לא צורפה כצד בהליכים הקודמים.

           דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. לא מצאתי בטענות בא כוח המבקש - אשר נדונו כולן בבית המשפט המחוזי - כל טענה המהווה עילה אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי" בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). די בסיבה זו בלבד, כדי לדחות את הבקשה.

           מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. עניינה של בקשת רשות הערעור אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי היה החלטת האישור - המבקש חפץ לבטל את מכירת החנות ואף ציין כך בעצמו בבקשה להארכת מועד. בקשת רשות הערעור - ככל שהיא נגעה להחלטת האישור לכשעצמה - הוגשה לאחר חלוף המועד המוקצב לכך בתקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל. החלטת הדחייה לא עסקה בשאלת אישור מכירת החנות, כי אם בבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. לפיכך, לא היה בה כדי להאריך את המועד הסופי להגשת בקשת רשות הערעור (השוו בש"א 5469/94 הבנק הבינלאומי הראשון נ' מור, פ"ד מח(5) 834 (1995). נימוקי הבקשה להארכת מועד לא נתמכו בראיות של ממש ובשל האיחור בהגשה, לא הייתה כל הצדקה לדון בבקשת רשות הערעור.

           הטענות שהעלה בא כוח המבקש לגבי שווי החנות או האפשרות לסילוק החובות באמצעות מכירת הדירה אינן מבוססות ומשכך, מקבל אני גם לעניין זה את קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה לא נמצא כל טעם לבטל את מכירת החנות.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           המבקש ישא בהוצאות ובשכר טרחת בא כוח הבנק - המשיב 1, בסך 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ה' בכסלו התש"ע (22.11.2009).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il